שפרנגר על ההומניזם השלישי: קריטיקה של "רוח המוזיאון" וחיפוש אחר אנתרופולוגיה חדשה

בהקשר של משבר התרבות האירופאית בשנות 1920-1930, במקביל לתפיסת "ההומניזם השלישי" של ורנר יאגר, נוצרה פרשנות מקורית וחדה לרעיון זה, שייח'ה לפילוסוף ומורה היהודי-גרמני אדוארד שפרנגר (1882–1963). אם יאגר ראה בחזרה לאידאל האנטיקי של פיידיה ככוח המעצב, שפרנגר נטל על עצמו לבצע קריטיקה רדיקלית של ההומניזם הקלאסי ולהציע גירסה אנתרופולוגית של "ההומניזם השלישי", שמכוונת לאתגרים של העולם המודרני.

קריטיקה של "ההומניזם השני" ואבחנת משבר

שפרנגר, אחד ממייסדי פילוסופיית החיים ו-Geisteswissenschaftliche Pädagogik (פדגוגיה שמבוססת על מדעי הרוח), פיתח בעבודתו "פילוסופיה הנעורים" (1924) ובטקסטים אחרים אבחנה קשה. "השני", או ההומניזם הלא-קלאסי, של המאות ה-18 וה-19, לדעתו, התמוטט בתחילת המאה ה-20 ליחס פורמלי, "מוזיאוני", לאנטיקיות. תרבות הקלאסית הפכה לאוסף מופעים מתים לחיקוי, לקנון אסתטיזציה, חסר חיון. הלימוד של שפות עתיקות הפך למטרה עצמית, לתרגיל רטורי, נפרד מבעיות האישיות העומדת להתפתח. "ההומניזם המוזיאוני" הזה הוכח חסר יעילות מול ניגיליזם, חשיבת טכנוקרטיה ושערוריות חברתיות, שהתרחשו לאחר מלחמת העולם הראשונה.

ההומניזם השלישי כפדגוגיה של "צורות רוח" ו"אדם פעיל"

התשובה של שפרנגר הייתה "ההומניזם השלישי", שישאב על עצמו להתגבר על ההפרדה בין מורשת התרבות לחיים. הלב שלו לא היה רקיעת הקנון האנטיקי, אלא אנתרופולוגיה פדגוגית, המכוונת לפיתוח "צורות רוח" (seelische Strukturen) פנימיות, שייכות לאדם. שפרנגר מבדיל שש סוגים אידאליים עיקריים של אישיות (תיאורטי, כלכלי, אסתטי, חברתי, פוליטי, דתי), כל אחד מהם יש לו דרך ייחודית ליחס לעולם. מטרת החינוך היא לא להכניס מודל אחד (הגיבור האנטיקי או המדען), אלא לגלות ולטפח את "הצורה הרוחנית" המשולטת באדם צעיר מסוים, לעזור לו להשיג את הסדר הפנימי שלו ואת ההתמצאות הערכית.

לכן, "ההומניזם השלישי" של שפרנגר הוא הומניזם של ההתפתחות, ולא של המודל. מורשת האנטיקה (וכמו כל תרבות גדולה אחרת) צריכה לשמש לא כסטנדרט לשיכפול, אלא כקטליזטור של חוויה פנימית, חומר לדיאלוג, שעוזר לאישיות הצעירה להכיר ולבטא את ערכיה החיוניים.

לכן, "ההומניזם השלישי" של שפרנגר הוא הומניזם של ההתפתחות, ולא של המודל. מורשת האנטיקה (וכמו כל תרבות גדולה אחרת) צריכה לשמש לא כסטנדרט לשיכפול, אלא כקטליזטור של חוויה פנימית, חומר לדיאלוג, שעוזר לאישיות הצעירה להכיר ולבטא את ערכיה החיוניים.

לכן, "ההומניזם השלישי" של שפרנגר הוא הומניזם של ההתפתחות, ולא של המודל. מורשת האנטיקה (וכמו כל תרבות גדולה אחרת) צריכה לשמש לא כסטנדרט לשיכפול, אלא כקטליזטור של חוויה פנימית, חומר לדיאלוג, שעוזר לאישיות הצעירה להכיר ולבטא את ערכיה החיוניים.

חינוך כ"פגישה" עם "הרוח האובייקטיבית"

שפרנגר מעצב מחדש גם את תהליך החינוך. זה לא העברה של סכום ידע, אלא "פגישה" של סובייקטיות המתפתחת של התלמיד עם "הרוח האובייקטיבית" — עולם של ערכי תרבות, מובנים בשפה, אמנות, דת, חוק. המורה משמש כ"מוביל" בדרך הפגישה, המסייע לתלמיד לחוות ולאמץ ערכים תרבותיים כמשמעותיים. עובדה מעניינת: שפרנגר השפיע על רפורמה בבית הספר הגרמני ברפובליקה הוויימארית, שבה נעשתה ניסיון להתגבר על ורבליזם על ידי הכנסת "בית ספר עבודה", שמדגיש חוויה מלאה וקשר עם החיים, שהיה תוצאה מצעדיו.

ההבדל מיאגר והגורל ההיסטורי של התפיסה

אם יאגר ראה באנטיקיות נורמה אונטולוגית (אידאל הפיידיה), שצריך להחזיר, שפרנגר ראה בה (ובכל תרבות גדולה) שפה חזקה של "הרוח האובייקטיבית", בדיאלוג עימה נוצר ההתמצאות המודרנית. יאגר היה פילולוג-קלאסיק, ששאף לעדכן את הדיסציפלינה. שפרנגר היה פילוסוף ומורה, ששאף לעדכן את האישיות דרך פדגוגיה.

הגורל ההיסטורי של רעיונותיו של שפרנגר היה דרמטי. עם עלייתם לשלטון של הנאצים, ההתמקדות שלו בהתפתחות הרוחנית האישית ובפתיחות לתרבות העולמית נכנס לקונפליקט עם אידיאולוגיית הקולקטיביזם הגזעי. למרות שהוא ניסה למצוא modus vivendi עם המשטר, פדגוגית ההומניזם שלו הוגדרה כמרגינלית. אחרי המלחמה, רעיונותיו השפיעו על שחזור המערכת החינוכית הגרמנית על יסודות הומניסטיים.

מסקנה: המשמעות הנוכחית של רעיונותיו של שפרנגר

ההומניזם השלישי של אדוארד שפרנגר יכול להיקרא כצפייה לזרמים פדגוגיים חשובים: ההעברה של המיקוד משיכור הקנון להתפתחות האישיות, ערך של דרכות הלימוד האישיות, הבנת החינוך כדיאלוג תרבותי והתמצאות ערכית. ההתנגדות שלו ליחס "מוזיאוני" ופורמלי לתרבות נשמעת מאוד עכשווית בעידן שבו הידע לעתים קרובות הופך למידע לבדיקה, והמורשת התרבותית למוצר תיירות. שפרנגר מזכיר שההומניזם האמיתי נולד לא מחיקוי של העבר, אלא ממפגש אמיץ של הרוח האנושית החיה, העומדת בפני אתגרי זמנה, שבו הקלאסיקה היא לא נקודת
© elib.co.il

Permanent link to this publication: