אבי פאבל פלורנסקי על המטבח כמרכז הבית: אונטולוגיה של החיים ומטאפיזיקה של היומיום

לכומר והמחשבה פאבל אלכסנדרוביץ' פלורנסקי (1882-1937) המטבח לא היה רק מקום שימושי. במערכת הפילוסופית שלו, ששילבה תאולוגיה, תורת האומנות ופיזיקה, החיים ובמיוחד המטבח, קיבלו משמעות סמלית עמוקה ואף סקרלית. הוא הפך למרכז מטאפיזי של הבית, מרחב שבו מתבצע הקסם של הפיכת הכאוס לסדר, המוות לחיים, החלק לשלם. ההשקפה הזו הייתה חלק אורגני של לימודיו על המטאפיזיקה הקונקרטית ועל פילוסופיה הקולט.

1. הקשר הפילוסופי: «המטאפיזיקה הקונקרטית» והקדשת החיים

פלורנסקי דחה פילוסופיה אבסטרקטיבית, נפרדת מהחיים. משימתו — לראות את הנצח בהעבר, את האבסולוט בהקונקרטי. בעבודה «פילוסופיה הקולט» הוא טען שכל התרבות האנושית צמחה מפעולות קולטיות, ליטורגיות. החיים, לפי פלורנסקי, הם «קולט נפוץ, שבו המשמעויות הסקרליות שצפות בפעולות היומיום. הבית — כנסייה קטנה, והחיים בו — דמיון לטקס דתי.

בתוך המסגרת הזו, המטבח מתפקד כ:

• אנלוג למזבח: מקום שבו החומר הגולמי, הלא מאורגן (מוצרים), מובא להקרב עבור חיי המשפחה, ומשתנה למזון.

• מרחב של תמורה: כאן מתבצע הפלא של תמורה תחת השפעת האש (האש בפלורנסקי — סמל של נקיון ורוח). כמו באלכימיה (שהוא עניין אותו הוא מתעניין), metal base משתנה לזהב, כך על המטבח «החומר הנמוך» הופך לכוח חיים.

• מרכז של סינרגיה משפחתית: מקום של עבודה משותפת ויצירתיות, שבו המשפחה לא רק צורכת, אלא מיצירה את קיומה.

2. המטבח כאורגן וכיצירת אומנות

פלורנסקי, שהיה גם אמן ידוע ואסתטיקן «קונקרטי», ראה את המבנה של המטבח כמשימה אמנותית והנדסית. היא צריכה להיות לא מכלל ולא מעבדה, אלא אורגן חי של הבית.

• היררכיה וסדר: במטבח אידיאלי, כמו ביקום, צריך לשלוט סדר משמעותי. כל חפץ — סכין, סיר, כד — יש לו תפקיד ייחודי ומקום «חוקי שלו. הסדר הזה — לא פדנטיזם, אלא השתקפות של ההרמוניה השמיימית, תנאי לעבודה יעילה ומשמעותית. חוסר סדר במטבח, לפי פלורנסקי, הוא סמל של חוסר סדר בנפש ובבית.

• אסתטיקה של כלים: כדיית חרס, כד נחושת, מזלג עץ נחשבים לא רק באופן שימושי, אלא גם באופן אסתטי וסמלי. הם נושאים בעצמם זיכרון של מסורת, של «היחס הנכון לחומר. צורתם וחומרם (חרס, עץ, נחושת) לא במקרה ומקושרים לחומש הטבעיות. כלים פלסטיקיים, כלים חד-פעמיים — נונסנס, סימון של דחיית המהות של המטבח כמקום של קיום נשורש, גשמי.

• המרכז — העקרת/הפליטה: זה הלב של המטבח. האש — סמל ישן של האל הבית, רוח האבות (בעת העתיקה). אצל פלורנסקי הוא שומר על האורה הסקרלית הזו ככוח שמקשר את המשפחה, ממהר את החומר ומאחד את האנשים סביבו.

3. המטבח vs. האוכל: דיאלקטיקה של ההכנה והאכילה

פלורנסקי מבדיל בין המטבח והאוכל, שיש לו אופי ליטורגי.

• המטבח — זה «המזבח», המקום הקדוש ביותר של הקולט הביתי, מקום ההכנה (הפרוסקומידה, אם להשוות לטקס דתי). כאן מתבצעת העבודה ה«סודית» שלא נראית לעין, הדורשת ידע, מיומנות והתמקדות.

• האוכל (הטרפזה) — זה «הנפרד» של המקדש, המרחב של הקיבול והאחדות המשפחתית. זהו המקום של התוצר המוצג, המוצג של העבודה של המטבח.

ההפרעה בקשר הזה (לדוגמה, הצגת מזון מוכן מרחוק או צריכת נקניקיות בנייד) פוגעת בטקס השלם, מפסיקה את המשמעות הסמלית והמשמעות הקולקטיבית של האכילה.

4. דומות עכשוויות ורלוונטיות של המחשבה

במאה ה-21, בעידן של משלוח מזון, open-space עם מטבח-איילנד וקולקטיביזם של מינימליזם, הרעיונות של פלורנסקי נשמעים במיוחד גרועים ומפרידים.

• הביקורת על המטבח «הדקורטיבי: פלורנסקי, כנראה, היה רואה במטבח המעצבני המודרני, שאף אחד לא משתמש בו למטרתו, סימולקר, צורה ריקה, חסרת התפקיד האמיתי שלה — להיות מעבדה של תמורה. זה חילוף של המזבח למוצג מוזיאוני.

• המטבח כאנטידוט לעולם הדיגיטלי: בניגוד למרחב הוירטואלי, המופרד מהחומר, המטבח של פלורנסקי הוא עיר קטנה של קונקרטיות, טקטיליות ואמיתות. חיבור עפר, ניקוי ירקות, חימום מרק — פעולות שמחזירות את האדם למגע ישיר עם העולם הבריא, ל«טעם ולראות» המציאות.

• אקולוגיה וצריכה מודעת: היחס העדין שלו לחפצים, להיעדר פסולת ('הכל בשימוש'), מקדים את הטרנדים האקולוגיים המודרניים, אך ברמה יותר עמוקה, אונטולוגית: העולם — יצירתו של האל, והפקפקות בו — חטא.

עובדה מהביוגרפיה: א
© elib.co.il

Permanent link to this publication: